Dmaye
Daf 4b
יַיִן לְמוּרִייֵס וְיַיִן לַאֲלוֹנְטִית קִטְנִיּוֹת לַעֲשׂוֹתוֹ טְחִינִין חַייָבִין בִּדְמַאי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּוַדַּאי הֵן עַצְמָן פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. מַה נָן קַייָמִין אִין כְּרִבִּי אֲפִילוּ בִדְמַאי יְהוֹ חַייָבִין אִין כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ 4b בְּוַדַּאי יְהוֹ פְטוּרִין. אֶלָּא רִבִּי אֲנָן אָֽמְרִין בְּקַלִּין שֶׁהֵקִילוּ בִדְמַאי.
Traduction
Le vin qui entre dans la sauce des petits poissons (46)Tossefta sur Demaï 1. Il s'agit de certaine marinade., ou le vin servant à l’hydromel, les légumes secs dont on fait une pâte très épicée, doivent être rédimés en cas de doute (tous ces objets, avant de servir d’assaisonnement, ont été un instant en nature, sans mélange); il va sans dire qu’on doit les parts légales en cas de certitude qu’il n’y a pas eu de prélèvement (bien que l’on va les mêler à d’autres objets); mais si l’on achète à un ignorant ces même mets mélangés et tout préparés, on est dispensé de tous droits en cas de doute. D’après quelle opinion cet enseignement a-t-il été professé? Si c’est conforme à l’avis de Rabbi, on devrait être astreint aux prélèvements, même en cas de doute? Si c’est d’après R. Eliezer bar R. Simon (47)''Conformément à sa théorie sur les produits mélangés. Voir Tossefta sur Terumot 9, où il est dit qu'au cas où le vin d'oblation est mêlé à d'autres mets, les profanes ne peuvent y goûter, selon Rabbi; c'est permis selon R. Eliézer.'', on devrait être dispensé de tous droits, même en cas de certitude qu’il n’a rien été prélevé? Certes, c’est bien l’avis de Rabbi (l’auteur le plus sévère pour ce cas); seulement, pour les fruits douteux qui ne sont plus en nature, les sages ont adopté les mesures les moins sévères.
Pnei Moshe non traduit
יין למורייס. תוספתא היא בפ''ק הלוקח יין ליתן לתוך המורייס ויין לעשותו אלונתית. והוא עשוי ממים ויין ושמן אפרסמון. קטנית לעשותן טחינין ושם גריס וכרשינין לעשותן טחינין. והוא מאכל של גריסין ותבלין מעורבין בו חייבין בדמאי. אם ספק הוא כגון שלקחו מע''ה חייב לתקן דמאי הואיל ובאו לידו של חבר כשהן בעין ואצ''ל שיתקן בודאי אינם מעושרין:
הן עצמן. ואם לקח אותן כך כשהן מעורבין ביד עם ארץ פטורין מן הדמאי שלא גזרו על תערובת דמאי:
מה אנן קיימין. ומפרש הש''ס אליבא דמאן אנן קיימי להא דקתני הן עצמן פטורין אי כרבי אפי' בדמאי יהו חייבין ואי כר' אליעזר בר''ש אפי' בודאי יהו פטורין ופלוגתא דרבי וראב''ש שם בתוספתא דגריס הלוקח יין ושמן ליתן ע''ג חטטין וכרשינין לעשות טחינין חייב בדמאי ור''א בר''ש פוטר ולגי' האי ש''ס בהאי ברייתא היה כתוב דברי רבי ור''א בר''ש פוטר ומסיים שם וכן היה ר''א בר''ש אומר הלוקח כרשינין לעשותן טחינין פטור מן הדמאי וזה טעות דמוכח הוא שהרי דין דכרשינין כבר שנוי הוא לר''א בר''ש דפוטר בדמאי וצ''ל וכן היה ר''א בר''ש אומר הלוקח וכו' פטור מן הודאי שמעינן מיהת דרבי מחמיר באלו הדברים אפילו בדמאי ור''א בר''ש מיקל אף בודאי וכמאן אתיא הא דקתני ברישא הן עצמן פטורין מן הדמאי:
אלא כרבי אנן אמרין. אפי' תימא כרבי:
בקלין שהקילו בדמאי. כלומר דזה הוא אחד מן הדברים שהקילו בדמאי ולא גזרו על התערובת שנתערב כשהוא ביד ע''ה ושאני הלוקח יין ליתן לתוך מורייס וכיוצא בו דהתם באו ליד חבר כשעודן בעין כדפרישית:
יַיִן לְקִילוֹר קֶמַח לַעֲשׂוֹתוֹ מָלוּגְמָא חַייָבִין בְּוַדַּאי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּדְמַאי הֵן עַצְמָן פְּטוּרִין מִן הַוַּדַּאי. הָכָא אַתְּ אֲמַר פְּטוּרִין מִן הַוַּדַּאי וְהָכָא אַתְּ אֲמַר פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. כַּאן עַל גַּב גּוּפוֹ הוּא בָטֵל וְכַאן כֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ הוּא בָטֵל.
Traduction
Le vin employé dans le remède des yeux (collurion) et la farine usitée dans les emplâtres (malagma) doivent être dispensés en cas de doute et soumis aux divers droits en cas de certitude qu’il n’y a pas eu de prélèvement; quant aux remèdes eux-mêmes, ils sont dispensés de tous droits, même en cas de certitude. Comment se fait-il qu’ici on autorise la dispense de tous droits, tandis que plus haut on en prononce l’obligation? Plus haut, le vin disparaît, mais son essence reste dans le mélange que l’on consomme; ici, au contraire, il disparaît complètement dans les remèdes.
Pnei Moshe non traduit
יין לקילור. ליתן לתוך הקילור שמשימין בתוך העין לרפואה וסיפא דהתוספתא היא והכי גרסינין שם יין ליתן לתוך הקילור וקמח לעשותו מלוגמא ורטיה פטור מן הדמאי וחייב בודאי והן עצמן פטורין מן הודאי וגי' הספר בכאן נשתבשה:
הכא את אמר פטורין מן הודאי והכא את אמר פטורין מן הדמאי. מ''ש ברישא דקתני הן עצמן פטורין מן הדמאי הא בודאי חייבין ומ''ש בסיפא דקתני הן עצמן פטורין אפי' מן הודאי:
כאן ברישא על גב גופו הוא בטל. כלומר אינו בטל אלא כשהוא אוכל ונכנסין לתוך גופו אבל כל זמן שאינו אוכל אותן ניכר היין בתוך המורייס וכן באלונתית ובכולן אבל כאן בסיפא ביין לתוך הקילור וקמח למלוגמא ורטייה כיון שהוא נותנו לתוך הקילור או למלוגמא כבר הוא בטל ואינו ניכר לא היין ולא הקמח ולפיכך הקילו אף בודאי כשבאו ליד החבר לאחר שנתערבו ונתבטלו:
וְהָתַנִּי קִילוֹר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר בַּהֲנָייָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב לֹא יִדְבַּק בְּיָֽדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֶרֶם. מַה בֵּינָן לִשְׁמָרִים שֵׁל גּוֹי אִילּוּ שְׁמָרִים שֵׁל גּוֹי שֶׁמָּא אֵינָן אֲסוּרִין בַּהֲנָייָה. הָא שְׁמָרִים שֶׁיָּֽבְשׁוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם הֲנָייָת עֲבוֹדָה זָרָה.
Traduction
Mais comment se fait-il que, si l’on met dans ce baume du vin ayant servi aux idoles, il soit interdit d’en jouir? (Pourquoi ne pas admettre aussi en ce cas qu’il est considéré comme annulé)? C’est différent; on tient compte du précepte biblique, qui dit (Dt 13, 18); qu’il ne reste entre tes mains rien de ce qui a été interdit (la gravité de l’idolâtrie en est la cause). Quelle différence y a-t-il entre ceci et la lie de vin, ou levure, chez un idolâtre, dont il est aussi interdit de jouir? Se peut-il que, pour la lie de vin d’un étranger, il ne soit pas interdit d’en jouir? Et cependant la défense pour cause d’idolâtrie n’est pas applicable aux marcs desséchés après un an? (la question reste irrésolue).
Pnei Moshe non traduit
והתני קילור של ע''ז אסור בהנייה. מפני היין שבו אלמא לא מחשבינן ליה כמו שנתבטל:
שנייא היא. ע''ז דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אפי' כ''ש ממנה:
מה בינן לשמרים של עכו''ם. על הברייתא פריך דאוסרת בהנאה לקילור של ע''ז וכי מה בינה לשמרים והן החרצנים והזגין דאסורין בהנאה כשהן לחים הא אם יבשו אין בהן משום הניית ע''ז כדתנן בפ' אין מעמידין החרצנים והזגין שלהם לחין אסירין ויבישין שנשתהו יב''ח מותרין דאין להן ממשות של איסור ואמאי הקילור אסור הרי אינו ניכר בו ממשות של ע''ז ולא משני מידי:
מִן גְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. כְּזִיב עַצְמָהּ מַה הִיא. תַּנִּי גְּזִיב עַצְמָהּ פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי.
Traduction
Ce qui croît au-delà de la frontière septentrionale de Kezib est dispensé des droits, est-il dit, s’il y a doute''.
Pnei Moshe non traduit
כזיב עצמה מה היא. כלפנים או כלחוץ:
תני בתוספתא שם. כזיב עצמה פטורה מן הדמאי:
הַלּוֹקֵחַ מִן הַחֲמֶרֶת בְּצוֹר וּמִן הַמְגוֹרֶת בְּצִידָן חַייָב הָא מִן הַמְגוֹרֶת בְּצוֹר וּמִן הַחֲמֶרֶת בְּצַידָן פָּטוּר. מֵחֲמוֹר יְחִידִי בְצוֹר. חֲמֶרֶת שֶׁנִּכְנְסָה לְצוֹר דֶּרֶךְ כְּזִיב. אִתָא חֲמֵי אִילּוּ עָֽמְדָה לָהּ בִּכְזִיב פְּטוּרָה עַכְשָׁיו שֶׁנִּכְנְסָה לְצוֹר חַייֶבֶת.
Traduction
Mais, pour ce qui pousse à cet endroit même, quelle est la règle à suivre? On a enseigné que, pour cette localité aussi, on est dispensé de tous droits. Si à Sour (ou Tyr), on achète de ce qu’apportent les âniers (48)''Littéralement: le troupeau d'ânes. Ce qui est amené, à dos d'âne, jusqu'à Tyr provient assurément de la Judée, et non du Nord ou Galilée; mais, les produits recueillis sur place et conservés là sont considérés comme septentrionaux, en dehors des limites de la Palestine; aussi, comme l'indique la suite, est-on dispensé en ce cas de tous droits.'', ou à Sidon, de ce qui est conservé dans les greniers, on est tenu d’en prélever les parts légales; si, au contraire, on achète des objets conservées en grange à Sour, ou de ce qui est amené par les âniers à Sidon, on est dispensé de tous droits. Mais, si l’on achète des produits amenés à Tyr par un ânier isolé (par conséquent du voisinage), ou d’une caravane d’âniers marchands venant à Tyr par le chemin de Kezib (c’est-à-dire, du Nord), quelle sera la règle? On peut déduire la réponse à faire sur ce cas par analogie: Si les produits en question se trouvent à Kezib même, ils sont dispensés de tous droits; est-ce que dès qu’ils ont dépassé cette limite et qu’ils sont entrés à Tyr, les droits seraient exigibles? (certes, non). Quant à dispenser de tous droits la parcelle Halla prélevée sur la pâte de l’ignorant, etc.,
Pnei Moshe non traduit
הלוקח מן החמרת בצור. מן חבורה של החמרים שהביאו תבואה בצור וחזקתן מן הארץ שהיא קרובה לה הן מביאין לפיכך חייב בדמאי:
ומן המגורת בצידן. מן האוצרות שאוצרין בצידן והיא יותר קרובה להארץ מצור חייב שחזקתן שאוצרין מפירות הארץ:
הא מן המגורת בצור ומן החמרת בצידן פטור. לפי שצור אינה כ''כ קרובה להארץ ואין דרך בעלי האוצרות להיות אוצרין שם מפירות הארץ כ''א ממקום היותר קרוב להם והוא ח''ל והחמרים שמביאין ממקום יותר רחוק לפיכך בצידן פטור שאין דרכן להביא מהארץ שהיא יותר קרובה לה אלא מחו''ל הן מביאין ובצור חייבין כדאמרן שהיא אינה קרובה כ''כ ודרך החמרים להביא מן הארץ לשם:
מחמר יחידי בצור. כלומר וכן מחמר יחידי פטור אף בצור דתלינן משדות צור עצמה הביא כיון שאינו אלא יחידי:
חמרת שנכנסה לצור דרך כזיב. בעיא היא אם אנו יודעין שבאו מדרך כזיב ונכנסו לצור מהו:
איתא חמי. כלומר דמתמה הש''ס אתה רואה מאי קא מיבעיא ליה אלו עמדה לה בכזיב פטורה דהא אמרינן כזיב עצמה כלחוץ ואנו תולין שמח''ל מביאין ועכשיו משום שנכנסה לצור יהא חייבת בתמיה:
Dmaye
Daf 5a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל הַדְּמַאי לֹא גָֽזְרוּ עַל הַדְּבָרִים הַלָלּוּ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לַכֹּהֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן. וְחַלַּת עַם הָאָרֶץ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּחַלַּת עַם הָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל חָבֵר שֶׁלָּקַח עִיסָּה מֵעַם הָאָרֶץ וְהִפְרִישׁ חַלָּתָהּ לֹא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הִיא הָדָא הִיא הָדָא. וְהַמְדוּמָע עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּפֵירוֹת עַם הָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל חָבֵר שֶׁלָּקַח פֵּירוֹת מֵעַם הָאָרֶץ וְנִדְמְעוּ לֹא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מַאן נְפַק 5a מִבֵּינֵיהוֹן סְאָה עוֹלָה מִתּוֹךְ מֵאָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן חַייֶבֶת עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא פְטוּרָה.
Traduction
R. Yohanan dit: lorsqu’on a établi la défense restrictive pour les produits douteux, on n’a pas appliqué la défense imposée aux dits objets. R. Oshia dit: comme il s’agit d’objets sacrés, l’homme vulgaire lui-même éprouve des scrupules, et il ne se permettrait pas de remettre au sacerdote ce qui n’est pas régulièrement rédimé. Pourquoi s’agit-il de la parcelle de pâte de l’homme ignorant? Il n’est question dans la Mishna, selon R. Oshia, que de celle qui est relevée et remise comme telle par cet homme (en ce cas seul de sainteté survenue chez lui, il y a dispense); mais, si un compagnon instruit a acheté de la pâte chez un ignorant et qu’il avait prélevé la parcelle légale, la dispense s’annule. Au contraire, selon l’avis de R. Yohanan, on n’établit pas de distinction entre les 2 cas; et, selon chacun, on est dispensé de tous droits. Pour le mélange d’oblation avec les objets profanes, il n’est question dans la Mishna, selon l’avis de R. Oshia, que des fruits de l’homme ignorant; mais, si un savant instruit a acheté de ces fruits et qu’après cela le mélange a eu lieu, la dispense est annulée. Selon R. Yohanan, on n’établit pas de distinction, et la dispense a lieu en tous cas. En somme, que résulte-t-il de la divergence de leurs opinions au point de vue pratique? La divergence importe pour le cas où un saa d’oblation serait tombé au milieu de cent mesures de la même sorte (49)En ce cas, est-il dit en (Terumot 5,1), on cède tout au sacerdote, lequel déduit, de la somme à payer, le montant du saa d'oblation qui lui appartient., appartenant à un ignorant: or, en ce cas, selon R. Yohanan, il n’y a pas eu de mélange, mais absorption de ladite mesure consacrée, et l’obligation de la dîme subsiste: au contraire, selon R. Oshia, comme il y a le respect de la sainteté, on n’admet pas de doute pour ce saa mêlé, et la dispense subsiste.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן. לפרושי להא דקחשיב בסיפא דמתני' קאי חלת עם הארץ וכו' דר' יוחנן קאמר טעמא דכולהו משום שבשעה שגזרו חכמים על הדמאי לא גזרו על דברים הללו:
ר' הושעיא. קאמר דטעמא הויא משום שאימת קדשים על ע''ה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן ומפרש ואזיל לכל חד וחד לטעמיה דקאמר. וחלת עם הארץ. כלו' והשתא חלת ע''ה דקתני על דעתיה דר' השעיא מפרשינן דבחלת ע''ה ממש היא מתניתא שהפריש הוא החלה מעיסתו ונתנה לכהן אין הכהן חושש משום דמאי שמא החלה זו מעיסת תבואה שאינה מתוקנת לפי שאימת קדשים עליו ולא היה נותן לו דבר שאינו מתוקן ובודאי תיקן הכל בתחילה מחיוב המעשרות של תבואתו:
אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה לא. בזה לא הקילו לדברי ר' הושעיא שכשלקח החבר ממנו העיסה עדיין לא היה אימת קדשים על ע''ה וצריך החבר לתקן דמאי מן העיסה ואח''כ להפריש חלה:
על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא. אבל לדעתיה דר' יוחנן דקאמר דבדברים הללו לא גזרו דמאי א''כ הכל דין אחד להם ואף בחלת חבר שהפריש מהעיסה שלקח מעם הארץ פטור לתקן שיעור חלתו מדמאי דלא גזרו כלל בדברים הללו:
והמדומע. וכן בהמדומע דקתני דלדברי ר' הושעיא בפירות ע''ה מיירי שלאחר שהפריש תרומה גדולה שעליה אינם חשודין הם נפלה סאה של תרומה לפחות ממאה חולין ונדמע הכל ותורת תרומה עליו וצריך למוכרו לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן מפני אימת קדשים שבאותו מדומע עליו ופטור החבר שלקחה מדמאי אבל בחבר שלקח פירותו מע''ה ונדמעו אצלו וכגון שכבר הפריש תרומת מעשר משום דמאי ולא הפריש עדיין מע''ש ונפלה סאה של תרומת מעשר לפחות ממאה ונדמעו בזה לא פטרו להחבר מדמאי במדומע הזה וצריך להפריש עוד מע''ש כדין שאר פירות הלקוחין מע''ה ולדברי ר''י הכל דין אחד להם דלא גזרו בדברים הללו דמאי:
מאן נפק מביניהון. כלומר ומאי איכא עוד נ''מ מבינייהו והיכא מצינו איפכא דלפעמים לדברי ר' יוחנן חייב בדמאי ולדברי ר' הושעיא פטור:
סאה עולה מתוך מאה. נמי איכא בינייהו ואיפכא הואי וכגון שזה ע''ה הפריש תרומה גדולה בביתו וכדאמרינן דבתרומה גדולה נזהרין הן ונפלה סאה של תרומה לתוך מאה חולין שלו שהדין בזה שהסאה תעלה ותנתן לכהן. והשאר חולין הן כמו שהיו ומפני שאימת קדשים על ע''ה לדברי ר' הושעיא אינו נותן הסאה תרומה שעלתה לכהן עד שיתקן כל אותן המאה סאה שהרי אינו ידוע לו אם אותה הסאה שנפלה היא שעלתה ומחמת שאימת קדשי' עליו מתקן הוא את כל המאה ממעשרות כדי שיתן לכהן הסאה של תרומה ויהיה דבר מתוקן וא''כ אם לקח החבר לאלו מאה סאה ממנו פטור הוא מדמאי לר' הושעיא אבל לדברי ר' יוחנן דלא ס''ל האי טעמא שאימת קדשים עליו אלא דלא גזרו בהני דמאי כלל וזהו במדומע דוקא ואם החבר לוקח המדומע מעם הארץ בהא הוא דל''ג אבל הכא מכיון שהסאה של תרומה עולה בא' ומאה ולאחר שעלתה הוו אלו מאה כחולין ממש ואין כאן מדומע והוי כשאר פירות הלקוחין מע''ה לאחר שהפריש תרומה גדולה שחייבין בדמאי:
וְתַנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא מְתוּקָּנִין וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן שֶׁאֵין אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו. תַּנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Traduction
On a enseigné que, dans tous les cas énumérés par la Mishna et où la dispense a lieu, si l’on a désigné l’obligation par voie nominale pour l’oblation de la dîme (50)La grande oblation et la dîme aux Lévites ne sont pas mises en doute, en raison de leur gravité. et la seconde dîme (consommée à Jérusalem), la désignation est valable (l’on est tenu de prélever l’oblation et d’aller manger à Jérusalem la seconde dîme, en raison de la crainte que l’on pourrait éprouver, ne fût-elle applicable qu’à une seule personne ignorante, que les prélèvements légaux n’aient pas été faits). Or, cette restriction se comprend d’après l’avis de R. Yohanan (selon lui, les exceptions énoncées dans la Mishna se justifient en ce qu’elles ne sont pas comprises dans la règle sur les fruits douteux); mais, d’après R. Oshia (selon lequel on suppose que même les ignorants, par respect des saintetés, ne donneront rien au sacerdote qui ne soit parfaitement rédimé), comment se fait-il que les obligations soient maintenues? C’est que, fut-il répondu, il y a lieu de soupçonner qu’un ignorant, fut-il seul, pourrait n’avoir pas rédimé les dits objets (pour cette raison, l’obligation est maintenue). En effet, selon R. Oshia, il est expressément dit dans la barayeta (51)Comp. même série, (Qidushin 2,8) (63a). que, par crainte qu’une seule personne du vulgaire ne tienne pas compte des obligations légales, elles sont dues en cas de désignation nominale.
Pnei Moshe non traduit
ותני. כלומר והא דתני בתוספתא שם וכולן שאמרו במתני' שפטורין מדמאי אם קרא שם לתרומת מעשר ולמ''ש שלהן מה שעשה עשוי ודין תרומת מעשר ומ''ש של דמאי עליהן ובשלמא על דעתי' דר' יוחנן דאמר לא גזרו עליהן דמאי ניחא דלא גזרו לחייבו לתקן ואם הפריש מה שעשה עשוי אלא על דעתי' דר' הושעיא קשיא שהרי מתוקנין הן לדבריו דקאמר אימת קדשים עליו ומתקן אותן קודם שיתן לכהן ואת אמר הכן שאם קרא שם להן מה שעשה עשוי בתמיה וכי יש תרומת מעשר ומ''ש אחר שכבר נתקן הכל:
מפני אחד. ומשני אין דאפ''ה אמרו מה שעשה עשוי שמפני שלפעמים נמצא ע''ה אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו לפיכך אמרו חכמים שאם הפריש וקרא שם מה שעשה עשוי ואע''פ שלכתחילה לא חששו בשביל אחד מיהו אם קרא שם דבריו קיימין משום דשמא יש אחד שאין אימת קדשים עליו:
תני וכולן וכו' מפני אחד וכו'. כלומר דדחי לה הש''ס להאי שינויא אליבא דר' הושעיא ומתמה עלה דהא תנא תני וכולן א''כ על כל מה שנשנה במתניתין שפטורין מדמאי קאי ואת אמרת דטעמא מפני דגזרינן אטו אחד שאינו מתקן וכי האי טעמא שייכא לכולן דקחשיב הלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות דלא מיירי שזה הע''ה בדוקא הוא המביא או שהוא יודע שזה החבר הלוקח ממנו לקח בכסף מעשר או שלוקח זה לצורך מנחות לשתאמר בהן הטעם מפני שאימת קדשים עליו ובדיעבד אם קרא שם למעשרות מה שעשה עשוי דחששו מפני אחד שאינו מתקן בתמיה דהא סתמא קתני הלוקח וכו' ואי אמרת דכל אלו על של ע''ה בעצמו הוא א''כ הכי הוה מיבעי ליה למיתני החלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות מע''ה פטורין מדמאי ומדלא תני הכי ש''מ דמיהת הני תרתי בתרייתא לאו בע''ה עצמו דוקא הוא דאמרו אלא אף בחבר שלקח מע''ה התבואה בכסף מעשר וכן אם הביא מנחה ממה שלקח מע''ה פטורין הלקוח וכו' ושירי המנחה מדמאי והרי לא שייך כאן אימת קדשים עליו אלא דטעמא כר' יוחנן שלא גזרו כלל לדמאי בדברים הללו:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא עַד כְדוֹן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי אֲפִילוּ בְּוַדַּאי.
Traduction
R. Aboun bar R. Hiya observa à R. Zeira: la dispense accordée, selon les termes de la Mishna, sur ce qui a été acheté avec l’argent de rachat de la seconde dîme, s’applique-t-elle non seulement au rachat des fruits sur lesquels il y a doute, mais encore à ceux pour lesquels il y a certitude d’obligation?
Pnei Moshe non traduit
ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא הא דתנינן הלקוח בכסף מעשר פטור מדמאי אם עד כאן לא אמרו אלא בלקוח מכסף מעשר של דמאי דהואיל והכסף הוא של דמאי שוב לא גזרו על הלקוח ממנו משום דמאי:
אפי' בודאי. כלומר דר' זעירא השיב לו כן דסתם אמרו הלקוח בכסף מעשר ואפי' הכסף הוא של ודאי:
תַּנִּי כּוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר חוּץ מִשְּׁיָרֵי מְנָחוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר הַשְּׁאָר בְּמַחְלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הַיידָא מַחְלוֹקֶת. מַה נָן קַייָמִין אִין כְּרִבִּי מֵאִיר הִיא מַעֲשֵׂר הִיא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יְהוּדָה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי חִזְקִיָּה יָתִיב וּמַתְנֵי הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ בְּקָדְשֵּׁי קֳדָשִׁים אוֹ בָקֳדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחְלוֹקֶת. וְאָֽמְרִית לֵיהּ מֲנָן שָׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְתָא וְאָמַר לִי מִן רִבִּי יִרְמְיָה. וְאָֽמְרִית יְאוּת רִבִּי יִרְמְיָה דְּהוּא שְׁמִיעַ הָדָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא דְּאָמַר בְּמַחְלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ צְרִיכָא לֵיהּ דּוּ אָמַר הַיידָא מַחְלוֹקֶת. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הִיא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת הִיא לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יְהוּדָה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
On vient de dire qu’à l’égard des divers cas énoncés par la Mishna, s’il y a eu désignation nominale pour l’oblation de la dîme ou la seconde, l’obligation de les prélever subsiste. Selon R. Eliezer ben Pedath, cela ne s’applique pas à ce qui reste des offrandes faites au Temple (comme il s’agit de saintetés de premier ordre, aucune désignation étrangère ne leur est applicable); selon R. Jérémie, les cas énumérés avant l’exemple des reliquats d’offrande forment l’objet d’une discussion (entre R. Meïr et R. Juda, au traité Kidushin). Dans quelle hypothèse, demanda R. Yossé, y a-t-il divergence pour les divers cas, et unanimité pour les reliquats d’offrande? Or, d’après R. Meir, qu’il s’agisse de dîme, ou de reliquats d’offrande, cette sanctification est nulle; d’après R. Juda, au contraire, l’obligation a lieu en tous cas. Comment donc la distinction est-elle possible? —Je suis allé, dit Mena, à Césarée, et j’y ai entendu R. Hiskia enseigner ce qui suit: ''Si l’on déclare sacrée la part de ce qui vous revient sur des saintetés de premier ordre ou de second ordre, cette déclaration est nulle; selon R. Eliézer, c’est admis à l’unanimité par R. Meir et R. Juda. Ce dernier admet la possibilité de consacrer la 2ème dîme, qui est un bien (non sacré). Selon R. Yohanan, ils diffèrent d’avis à ce sujet.'' De qui, lui demandai-je, Rabbi a-t-il appris cela? —De R. Jérémie, me répondit-il. —En effet, répliquais-je, c’est bien R. Jérémie qui a fait entendre cet avis qu'il y a discussion sur la remarque faite par R. Eliézer, qu'il y a exception pour les reliquats d’offrande, il ajoute que ceci est admis unanimement, mais que pour les autres cas il y a divergence; R. Yossé, au contraire, qui n’a pas entendu cette observation, demande à juste titre comment il se fait qu’il n’y ait pas égale divergence pour tous les cas supposés, et, d’après R. Meir, qu’il s’agisse de dîme, ou de reliquats d’offrande, la sanctification est nulle; d’après R. Juda, l’obligation a lei en tous cas. *
Pnei Moshe non traduit
תני כולן וכו' כמו אמר מר הוא וגרסי' להא בפ''ב דקידושין בהלכה ז' ואיידי דמייתי התם הברייתא דפליגי בה אמוראי בפירושה מייתי הכא נמי כן:
חוץ משירי מנחות. שאם קרא שם עליהן לא עשה כלום דהואיל וקדשים הן לא חל עליהם תרומת מעשר ומעשר שני דהא מדינא פטור הוא מדמאי:
השאר במחלוקת. השאר דקחשיב להו במתני' חלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר במחלוקת דר''מ ור''י דלקמן הן:
היידא. איזו היא מחלוקת שאתה אומר דבשאר פליגי בה ובשירי מנחות הכל מודים בה דבמה אנן קיימין:
אין כר''מ. אי כר''מ דמתני' דהתם דקסבר המקדש במע''ש בין בשוגג בין במזיד לא קידש דמעשר שני ממון גבוה הוא א''כ היא מעשר היא שירי מנחות דבשניהן לא עשה כלום לר''מ דדין מעשר שוה לדין שירי מנחות לדידיה ולא חל עליו הקדש אחר כמו בשירי מנחות:
אין כר' יהודה. ואי כר' יהודה דאמרינן התם דפליג נמי ארישא דקתני המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת וקאמר ר' יוחנן דר' יהודה פליג כדמייתי לה נמי לקמן וס''ל לר' יודה המקדש בחלקו מקודשת דממונו של כהן הוא וא''כ לדידיה מה שעשה עשוי אף בשירי מנחות דהא שלו הן וחל עליהן שם תרומת מעשר ומע''ש דמה שירצה לעשות בהן עושה:
אזלית לקיסרין. ושמעתי שם שהיה ר' חזקיה יושב ושונה המתני' דקידושין המקדש בחלקו וכו' אינה מקודשת וקאמר עלה דפליגי בה דר''א קאמר דד''ה היא האי רישא דמתני' ור' יוחנן קאמר דבמחלוקת היא ור' יהודה דפליג התם בסיפא פליג נמי ארישא וס''ל דהמקדש בחלקו מקודשת:
ואמרית ליה. מנין שמע רבי הדא מילתא דר''א דאמר ד''ה היא רישא דההיא מתני' ואמר לי מן ר' ירמי' שמע כן:
ואמרית יאות השתא ניחא לי שפיר הא דר' ירמיה דאמר לעיל השאר במחלוקת וחוץ משירי מנחות ומשום דר' ירמי' דהוא שמע הדא דר' אלעזר דקאמר ד''ה היא ור' יהודה מודה ברישא דהתם דאין מקדשין בחלקו דמשלחן גבוה קא זכו:
הוא דאמר במחלוקת. לפיכך קאמר רבי ירמיה דהשאר במחלוקת והיינו הלקוח בכסף מעשר דלר''מ דסבר ממון גבוה הוא ואינו חל עליו שם תרומת מעשר ומעשר שני ולר' יודה דקסבר התם ממון הדיוט הוא והלכך חל עליו אבל בשירי מנחות אפילו ר' יהודה מודה דלא חל עליהם דקדשים הן:
ר' יוסי דלא שמיע ליה. הדא דר''א דאמר רישא דהת' ד''ה לפיכך צריכא ומיבעיא ליה דהוא אמר היידא מחלוקת וכו' כדבעי לעיל:
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה לֹא פָֽטְרוּ בֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁמֶן שֶׁל פִילְייָטוֹן בִּלְבַד. אֲחֵרִים אוֹמְרִים בְּשֵׁם רִבִּי נָתָן מְחַייְבִין הָיוּ בֵית הִלֵּל בְּשֶׁמֶן ווֶרֶד וְיִירִינוֹן.
Traduction
Quant à l’huile épicée, Hillel dispense d’en prélever les parts dues'', est-il dit,. Selon l’enseignement de R. Juda, Hillel n’en dispense que l’huile parfumée (52)Le mot PLITON, que nous n'avons pas trouvé dans les lexiques, a été traduit: baume parfumé (balsame), par Rashi, sur la Mishna, (Shabat 7,3). dont on enduit le corps. D’autres disent au nom de R. Nathan que Hillel soumet à l’obligation l’huile de rose (53)On retrouve cette expression, avec la même orthographe assez rare, dans le sens de rose, auBaba Qama80a., ou de lys: irinon.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
לא פטרו ב''ה. שמן ערב אלא לשמן של פלייטון בלבד והוא שמן אפרסמון דלריחא היא דעבידא:
מחייבין היו ב''ה בשמי ורד ורדינון. ורדינון ג''כ מיני ורדי קטנים וטעמא דהני לסיכה עבידי כדתנן בסוף פרק י''ד דשבת דקיי''ל סיכה כשתיה. וכדתנן לקמן בסוף פרקין שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source